מהו הנר שלי?

צריך שכל אדם ידע ויבין –
שבתוך תוכו דולק נר ואין נרו כנר חברו.
ואין איש שאין לו נר, וצריך שכל אדם ידע ויבין
שעליו לעמול ולגלות את אורו ברבים,
ולעשותו אבוקה ולהאיר לעולם כולו.

הרב קוק

אני מחפשת את עצמי.

 

אילה הגדירה יפה שעלי לשחרר את הסרטן. חייתי איתו יפה וקבלתי אותו כמתנה אבל הגיע הזמן לשחרר שילך לדרכו ואני לדרכי . ושמאד קשה לשחרר אם אין תחליף. וזו המשימה שלי למצוא את התחליף את הנר שלי בעולם. מה יעודי ומה אני אמורה לתרום לעולם של הקב"ה. מתוך הדיבורים האלו יצרתי קולז' שבו יש את הרוח שמלבה את האש. האש עדין לא ידועה לי אבל מה מפיח בה רוח אני מרגישה ויודעת:

תמונה של אשה שפתוחה אל העולם ומושיטה יד שמתארכת מעבר למגבלות הגוף,כיתוב של:  דרך נפתחת ,ותפתח חלון, מודעות, לאהוב את החיים, כיתוב של: מותר לי -ליד תמונה של  אשה שנראית משוחררת לגמרי ,כיתוב של: לפנק לפנק- ליד תמונת ילדה חמודה. תמונה של יצירות אמנות שהם הדרך להגיע אל עצמך. האמנות איננה מטרה היא אמצעי לבירור.

אחרי שסימתי שוב אילה העלתה את הנושא שקשה לדעת מה היעוד אבל הוא שם ואני אגלה אותו רק צריך להקשיב. לא להפסיק להקשיב. ועוד דבר. לא להתקבע על יעוד אחד מעכשיו ועד… אלא לשים לב שכל הזמן יש משהו שמלבה את האש. היא נתנה דימוי לחיים כבויים לחיים שנעשה עליהם כיבוי צופי למדורה שזה גם מכבה וגם מסריח או לביצה של מים עומדים , כשלא נותנים חיים יש סירחון של מים לא טובים.

אז מה לקחתי איתי : הקשבה וחיפוש ומציאת הנר שלי בעולם.

ספר הריפוי תפתח חלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ציור אינטואיטיבי

IMG_20140402_101845 

   אחד הטיפולים שאני עושה עם עצמי מתחילת גילוי המחלה הוא ציור אינטואיטיבי

ציור אינטואיטיבי הוא למעשה ציור רגשי.

המטרה  היא לא הציור עצמו אלא לעבור תהליך של התמרת רגשות שמסתתרים בפנים

לתוך צבע וצורה.  בתהליך הזה האדם עוזר לעצמו להרפא מחסימות (ולכולנו יש כאלו…)

ומאפשר למה שנתקע לצאת החוצה.

אני הגעתי לזה דרך גיסתי ז"ל וכלתי שתיבדל לחיים ארוכים ואת השם של מי שעוברת איתי את התהליך קראתי באינטרנט ולאחר מכן הוא ניתן לי מפי דר' פינקי שהמציא את השיטה.

 

אני עושה את הטיפול  בלהבים מדברת מקשיבה ומציירת.  וזה ממש  כיף.

יש הבדל כ"כ גדול בין הפעם הראשונה שהחזקתי צבע ביד לבין עכשיו. פתאום אני מרגישה משהו יוצא מתוכי ביצירתיות הזו…

אילה אומרת שאני חייבת לכתוב חייבת להעביר את המסר שלי הלאה. שהתובנות שיש לי ממצבי הן נדירות וחייבת לתעד אותם.

אני לא מרגישה משהו מיוחד בי.

אני פשוט אני.

יש בי שמחה, יצירתיות, אנרגיות נהדרות שהיו חבויות בי כנראה הרבה שנים.

איפה הן היו כל השנים?

אני פתאום "אנוכית" ומרשה לעצמי. כי מותר לי. אין פה בעיה מול אידיאלים או מה נכון יותר. כי ברור שאם אני חולה אז אני עומדת בראש סדר העדיפויות.

אני לא נכנסת לדילמה אם ככה ראוי היה גם קודם כי זה לא רלוונטי.

עכשיו זה המצב ואני חוגגת אותו.

מפרגנת לעצמי לגמרי.

אין לחץ אין רגשי נחיתות אין לא מספיק.- הכל טוב-

עולם של שיכורים?

לא .

זה עולם שבו אם כל אחד יעשה הטוב ביותר למען עצמו באמת אז לכולם יהיה רק טוב.

זה לא אמיתי בעולם המציאותי. אבל אני נמצאת במצב בו אני אומרת לעולם עצור. אני לא במרוץ שלך, אני בפסק זמן .

ואיזונים, ומטרות, ותובנות של אחר כך- יבואו אחר כך.

תוך כדי ציור אני מרגישה נפלא וזה עושה לי ממש טוב.