בס"ד אור. לי'א ניסן תשע"ה
סביבי תכונה רבה, כולם עסוקים בנקיונות, סידורים, קניות
והזריזות בבישולים.
ואני?
ממשיכה ללמוד על מידת הסבלנות, אורך רוח, הכלה קבלה.
יושבת בכורסתי ומנסה לא לבכות על מצבי.
הדברים מתנהלים סביבי על ידי ילדי ובעלי שעובדים קשה שהכל יהיה מוכן על הצד הטוב ביותר. ולא תמיד בדיוק לפי מה שאני הייתי עושה, לא בקצב ולא בצורה ואני לומדת לשתוק ולקבל הכל. בשמחה, כי כך זה צריך להיות.
לא לבכות על זה שאני לא מנקה, לא עורכת קניות, לא מבשלת, לא מתכוננת לחג בצורה רגילה הטבעית.
ועל כך יש לי כמה מחשבות, אני ,כאילו חופשיה מהעבדות הזו של ערב חג, "בת חורין"… אבל לא…
בדרך כלל כל עבודות השיגרה הללו מלוות בקי טורים, אוף, כמה קשה, נמאס,יללות שמתוך המצב שלי נראות מיותרות לא במקום, אין דבר יותר משמח מכל התכונה הזו לקראת החג.מהשיגרה הברוכה של בריאות ויכולת לבצע את כל המטלות הללו.
אז יש פה איזו הזדמנות אולי להיערך בצורה אחרת לפסח.
אני לא אוכל לקיים את המצוות העיקריות של החג,- לא יכולה לאכול מצות, לא לשתות 4 כוסות,
ב"ה אני אוכל לומר 3 הדברים: פסח, מצה, ומרור.
אז מצוות והגדת אני יכולה לקיים. אם אצליח לקרוא קצת וללמוד על מהות הפסח, היציאה ממצרים יציאה מהמיצרים הפרטיים, המרור הפרטי שלי …
אולי זה מה שנדרש ממני לפני החג
לא נקיון חלונות ורצפת אלא נקיון הלב
לא בישולים במטבח, אלא לטעום מהפירושים הרבים שיש על טעמי החג טעמי המצוות ומהותם.
זה מדהים איך השפה שלנו בנויה שאותם מילים משמשות לדברים גשמיים ופשוטים וגם לדברים רוחניים נשגבים:
נקיון –., בר לבב
טעם אוכל וטעמי המצוות.
ובטח יש עוד הרבה דוגמאות לזה.
אנחנו לפני חג החרות ואני צריכה למצוא את החרות שלי במצבי הנוכחי כשאני כבולה ומ חוברת לזונדה , כל הזמן,
שבלילות אני מחוברת להזנה בוריד 12 שעות, שאני תלויה בסיוע ועזרה של הסובבים אותי כל הזמן,
והחרות היא לראות את חצי הכוס המליאה.
שב"ה יש את הפתרון של הזונדה , שמאפשר לי להרגיש טוב בלי בחילות והקאות כל הזמן.
שהחיבור להזנה משאיר אותי כל היום חופשיה ממנו ולקבל את התזונה ההכרחית להמשיך לחיות אע"פ שאוכל לא נכנס לפה שלי כבר יותר מחודשיים.
שב"ה יש סביבי כל כך הרבה אהובים שתומכים ועוזרים ללא הפסקה.
אז אברך את עצמי
עברנו את פרעה נעבור גם את זה
בברכת גאולה שלימה
פסח כשר ושמח..
הסרטן המרפא 