יש תקווה

בס"ד כ'ו בשבט תשע"ה

תקוה
.מהיכן באה התקוה?
היא מגיעה מאופק. אופק שנפתח ומראה שיש שם עוד משהו, לא רק מה שיש פה ועכשיו, אלא אי שם מעבר לקשת, יש משהו שקוראים לו תקווה. שיש תכנית כמגמ גסתי היתה אומרת!
אני יושבת בחדר בבית החולים ומחכה לאישור לקבלת תרופה חדשה שאולי תעשה את מה שצריך ותעזור לי לצאת מהמצב בו אני נמצאת.
ה' הוא הרופא ומרפא אבל. אנחנו עושים את כל מה שניתן כדי שזה יקרה.
עוד מעט משפחתי האהובה והיקרה מתכנסת בכותל לתפילה לרפואתי, מלבד יוזמה של אמירת תהילים שעוברת ברשת וכבר סיימו 5 סבבים של כל התהילים,
המתנות שאני מקבלת עם המחלה הנוראה הזו הן מעל ומעבר לדמיון, החיבוק החם והתומך של המעגלים שסביבי, אישי, הורי ,אחי ילדי, חברותי, שכניי,וסתם אנשים שקוראים את הבלוג הזה, זה משהו שאף פעם לא חשבתי עליו, שנותן כח כל כך גדול.
אמש. הגיעו אישי וכל ילדי לבקרני והיה כל כך כיף המפגש הפשוט בלי תכנונים, בלי פוזות, פשוט להיות ביחד.
דוד ועדי שהודיעו על אירוסיהם לפני שבועיים הוסיפו עוד תקווה וכוחות. עד שאע"פ שהרגשתי לא טוב בשבת שעברה , הגעתי לאירוסין במעלה אדומים .וזה עשה את השמחה פי כמה וכמה יותר גדולה ושלימה.
אז יש דורון, יש תפילה ויש מלחמה ויש תקווה,
ועכשיו ה' הטוב בעיניו יעשה.
טוב להודות לה
טוב להודות לכל מי שתומך, נמצא, עוזר וסועד אותי.
טוב להודות למי שעומד מאחורי התפילה והתרופה- היקרה כל כך.
חתמתי עכשיו על הסכמה לקבל התרופה החדשה.
עוד התקדמות….
יש תקווה, יש אמונה.
יעל