טוב להודות לה'

בס"ד כ'ט בטבת תשע"ה

היום האחרון שלי בשנתי ה57.
טוב להודות לה'
את זה בקשתי מאתי אנקרי שנשיר ביחד כשהיא בקשה ממני לבקש שיר.
טוב להודות לה', להודות על כל הטוב האופף אותי. טוב של חיים – שלא ברור בכלל שהנה הגעתי לגיל הזה-
טוב של החיבור המופלא לקרובים אלי,
חוויתי לקראת יום ההולדת שלי 2 אירועים מעצימים, מרגשים שנתנו ונותנים לי הרבה כוח.
ביום שני בבוקר במפגש החברות והמשפחה עם אתי אנקרי קיבלתי המון מתנות בצורה של מילים והערכה של כל אחת ואחת וחשבתי מאיפה יש לי את כל מה שהן רואות בי וזה ברור – זה מהמקור, הבית שגדלתי בו גרם לי להיות מה שאני, אם במידות ואם בתכונות ואם בראיית הטוב ואם באהבה גדולה לארץ- הכל בא משם, ועל כך אני מודה , תודה גדולה גדולה. בעבר לא נהגו לומר מילים טובות כך סתם כמו שאתמול עשו חברותי, ואני רואה כמה כח זה נותן, איזו חיות יש בזה, ומתרגשת מהעובדה שהיום כן אומרים ועושים דברים כאלו.
האירוע שהיה לפני , היה יום הולדת שעשו לי הילדים והנכדים בשבוע שעבר שבו כל ילד העניק לי ברכה דרך שיר שהוא בחר. וזה היה נפלא.
תהלה בחרה בחיוכים של חוה אלברשטיין- שהאופטימיות שבי תמשיך.
אפרים בחר בתפילה של לאה גולדברג -לבל יהי יומי כתמול שלשום לבל יהי יומי עלי הרגל.
חיה וצבי בחרו באילו פינו מלא שיר כים = ההודיה על הכל שימשיך כך.
ברוריה בחרה בלטיול יצאנו כלנית מצאנו… שנמשיך לטייל.
מרים בחרה ב להיוולד כל בוקר מחדש שאמשיך בשינויים שאני עושה
דוד בחר ב דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו- ושלי יש ניגון מיוחד לכל ילד שלי….
ומלכה בחרה ב השביל הזה מתחיל כאן….יוצא לאור לחיים חדשים לך עליו עלה עליו עכשיו.
ובסוף בצלאלי ביקש להוסיף שיר – יש תקוה , יש אמונה ,
ביקשתי ממשה להוריד לי את השירים לדיסק והילדים הורידו את המילים וזה מקסים.
אני לא כל כך יודעת מהיכן אני שואבת את האמונה והאופטימיות, זה משהו שהו טבע בי במהלך חיי, והוא מחזיק אותי ומוביל אותי לאורך כל מסלול חיי.
הבוקר התעוררתי מוקדם וישבתי על כורסתי, והבטתי החוצה. בחוץ היה חושך, ולאט לאט השמים שהיו שחורים התבהרו והפכו לבהירים ונהיה יום.
אני מביטה בהם בהרבה בקרים ומרותקת למראה. זה משהו מאד חזק התהליך הזה שקורה לאט לאט ואי אפשר לעצור אותו. זה לא קורה בבת אחת כמו הדלקת אור בחדר, זה תהליך שקורה בוודאות, בהחלטיות באמונה , חושך הופך לאור.
כששהיתי בביה"ח ב 2 שבתות מתוך ה 5 שהייתי שם הלכנו בנצי ואני לקצה המסדרון בצד מזרח והבטנו בשמש העולה. מחזה מרהיב ומעורר תקווה, אמונה, שמחה ליום חדש. הצוות שם גיחך בראותו אותנו… אבל לי זה נתן הרבה כח.
בבית שגדלתי בו היה מקום להרבה הקשבה, תשומת לב, פרגון, העצמה, פחות למגע פיזי ולמילים של קירבה וכך גם אני המשכתי והנהגתי בבית שלי , כי זה מה שהכרתי, ופתאום באמצע החיים הגיע הסרטן והוא גילה את החשיבות של המגע, והמילים המקרבות ואני לומדת להשתמש בהם עם ילדי ועם בנצי ועם הסובבים אותי. עפרה אמרה לי באחד הטיפולים שרק כשניגע בכאב, ונדבר עליו ונהיה איתו –נוכל לו. ואני חושבת שהיא צודקת. יש לי המון פחדים במצב שלי- מה יהיה? לאיזה רמה של סבל ה' יוביל אותי? איך אעמוד בזה? מתי יגיע הסוף ואיך הוא יהיה? אבל חוששים לדבר על זה. לא רוצים ליגוע בדברים הנוראים שעולים במחשבה, כאילו – אם לא נדבר על זה ,זה יעלם , זה לא יהיה, וההיפך הוא הנכון. אם לא מדברים הפחד מתעצם , גדל ומפחיד עוד יותר. ואם כן מדברים אז לומדים לחיות עם זה ולהבין שאלו החיים לחיות עם חששות דאגות ופחדים ומצד שני לחוות את ההווה שהוא עדין לא שם – בעתיד הלא נודע. וגם אפשר להתכונן טוב יותר למה שצפוי לקרות וכך אולי להקל עלינו קצת.

היום אי"ה בפגישה עם ד'ר עינת שמואלי תהיה לנו תכנית פעולה להמשך.
אחד הדברים הקשים במצב שלי מלבד החוסר ודאות וחוסר האונים זה שאין אופק- לא ברור לאן מתקדמים. ואי"ה היום זה יהיה.

היו לי עוד הרבה מחשבות אך הן פרחו ונעלמו תוך כדי כתיבה.

פגשתי שיר מענין של משוררת פולניה

יש המממשים/ ויסלבה שימבורסקה

יש המממשים את חייהם באורח יעיל יותר
בקרבם וסביבם שורר סדר
יש להם פתרון ותשובה נכונה לכל דבר

הם מנחשים כהרף עין מי את מי, מי עם מי
לשם מה, באיזה אופן.

מטביעים חותמת על אמיתות שאין בלתן
משליכים למגרסה עובדות שאין בהן צורך
ואנשים לא מוכרים אל מתקני מיון שנועדו לכך.

הם חושבים כל עוד כדאי,
אף לא רגע יותר,
כי מעבר לרגע זה אורב הספק

ובהגיע יום השחרור מן הקיום,
הם עוזבים את העמדה
דרך הדלת שהורו להם.

לעיתים אני מקנאה בהם.
למרבה המזל זה חולף.

זהו להפעם-
כיף לי לכתוב….

4 מחשבות על “טוב להודות לה'

  1. מתרגשת לקרוא שוב את המילים שלך, מאחלת שתיכנס שנה של אור, שמחות ותקווה. מה שכתבת מאוד מזכיר את כל עניינו של חודש שבט וטו בשבט, שחוגג את התחלת הצמיחה במסתרים כאשר לעינינו נגלה רק האין, ואנחנו חוגגים את כוחנו להאמין בהתחדשות ובתקווה גם בהסתר….

    אהבתי

  2. שיר לבת
    אתי אנקרי
    מילים ולחן: אתי אנקרי
    קיים ביצוע נוסף לשיר זה

    יעל אהובה, אך טוב וחסד … מצרפת את השיר ואני אשיר ששרנו ביום ראשון
    עם הרבה אמונה ואומץ וחופש וחופש וחופש
    .
    אני אשיר
    ואני אשיר עוזך
    וארנן לבוקר חסדך
    כי היית משגב לי
    ומנוס ביום צר לי

    קחי את החופש שביקשתי לעצמי
    את הכנפיים לציפור שבנפשי
    תקרתך שמיים לרגלייך אדמה
    את תטבלי גופך במים כשייבש לך בנשמה

    קחי את הדרך שבאה לקראתך
    תראי איך היא עוברת ומשנה הליכתך
    וכשאת אוהבת היי נאמנה
    לקול שגואה בך שגוהה בך

    קחי את החופש שביקשתי לעצמי
    את הכנפיים לציפור שבנפשי
    ואם את הולכת לא תהיה זאת עזיבה
    כל העולם הוא בית לציפור במעופה

    אני אשיר
    ואני אשיר עוזך
    וארנן לבוקר חסדך
    כי היית משגב לי
    ומנוס ביום צר לי

    אהבתי

  3. יעל את כותבת מדהים!
    מרגש אותי לקרוא את מה שאת כותבת.
    איזו אמונה ואיזה כוחות עצומים יש בך.
    דעי לך שמה שאת כותבת לא מחזק רק אותך,הוא מחזק גם את מי שקורא. לפחות אותי!
    תודה רבה! בעז'ה רפואה שלימה בקרוב!
    חודש טוב!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s