חזרה לכתיבה

בס"ד יום ה' כ'ד בטבת 15/1/15

חוזרת לכתוב.
השעה 5 בבוקר ואני לא מצליחה להירדם שוב. נרדמתי ב10 וכל שעהוחצי שעתיים אני קמה לרוקן את הסטומה. מצליחה להירדם שוב, אבל עכשיו –לא.
עוברים עלי ימים לא פשוטים. בבקרים ב"ה אני די בסדר – יוצאת, באות חברות, מרגישה די טוב . זה כמה ימים שאחר הצהרים אני מרגישה מאד לא טוב והתחלתי לקבל משככי כאבים חזקים יותר, אתמול גם זה לא עזר.
הילדים מחלקים בינהם את אחה"צ ומגיעים, אבל אני על הפנים.
ברגעים כאלו של אי נוחות גדולה, כאבים שאני לא מצליחה כ"כ להגדיר התחושה היא שאני לבד לבד בדבר הזה. יש סביבי תמיד אנשים , קרובים , אהובים, אבל את מה שאני חשה אף אחד לא יכול להרגיש וחוסר האונים שלי ושלהם משאיר אותי בעצם לבד בתוך הקושי.
אני מרגישה שאולי יש דרך ללמוד לנהל כאב , ושאני צריכה ללמוד אותו. כמו שלומדים לנשום לפני לידה ולנהל את הצירים כך אולי יש דרך לנהל את מה שאני עוברת.
כשאני מרגישה לא טוב המחשבות הפסימיות משתלטות עלי , דאגה-חרדה, תחושה שאין מוצא. ב"ה זה עובר כשאני מרגישה יותר טוב.
אתמול הייתה אצלי חברה שלא ראיתי למעלה משנה וחצי, והיא לומדת דמיון נובע וזה מלמד איך להבין את הרגשות – לנהל אותן ולא לתת להם לנהל אותנו. שהרגשות יניעו אותנו ולא ימנעו מאתנו הנעה. כל מה שאנחנו עוברים קשור לרגשות שנמצאים בתוכנו וצריך ללמוד לזהות אותם ולהבין אותם כדי שנוכל לחיות טוב יותר.

"דמיון נובע" מלמד את האדם להקשיב לנפשו, לגלות את הכוחות הבריאים והחיוניים הטמונים בה. "דמיון נובע" מלווה את האדם אל מעבר לתהום הנפרשת לפניו, אל הכוחות הנסתרים החבויים בתוכו פנימה. הדרך הפשוטה, המעמיקה והמובנית של דמיון נובע מגלה לאדם את "השכל הבא מן הנפש", את המקום בו האדם מתחיל לתקן את חייו.

"דמיון נובע" הינה שיטה המאמינה ביכולתו של האדם למצוא את כוחות הריפוי בעצמו. תפקידו של המטפל ב"דמיון נובע" הינו לתווך בין האדם לבין נפשו, ללמד את האדם את שפת הנפש – שפת הרגשות והדימויים – ללמדו להקשיב לשאלות הבוקעות מנפשו ולהכיר בסתירות המניעות את חייו. אדם היודע להקשיב לנפשו יגלה בבא הזמן את הפתרון "הנובע": ידיעת הנפש את כוחותיה האמיתיים.

אולי יש בדרך הזו משהו שיכול לעזור לי במצבי?

מלבד הקשר עם עפרה לא חזרתי לעיסוקים שהיו לי בשנה שעברה. עפרה הצדיקה מגיעה אלי הביתה ומנסה לעזור לי בדרכה. בהפעמה האחרונה שהיא עשתה לי עלו דברים מ"עומק הבטן"- הפחדים שיש לי.
מה מפחיד אותי?

מפחיד אותי מה גדל שם בתוך הבטן שלי? מה הסרטן מעולל לי? הוא בודאי לא שוקט על השמרים ומטיבו הוא גדל ומתפתח. ולאן? אין לי מושג. מה הוא מתכוון לעולל לי בפעם הבאה שהוא יתפרץ?

אני פוחדת מכאבים, פוחדת שהם ישתקו אותי, פוחדת להיות שבר כלי שלא מתפקד, להיות תלויה בסובבים אותי ברמה הנוראה שאני לא יכולה לדאוג לצרכים הבסיסיים שלי.

פוחדת מלמות- ולהיעלם מהחיים של בנצי, הילדים וכל היקרים לי.

פוחדת שחו"ח ההורים שלי שיחיו בבריאות ישבו עלי שבעה. רוצה להמשיך ולחיות ולהגיע לשיבה טובה.

פוחדת לאבד את השמחה הפשוטה מהדברים הטריוויאלים ומהרגעים השמחים והטובים של החיים.

פוחדת מה יקרה ליקרים לי אחרי שאני לא אהיה כאן יותר.

אני רוצה להמשיך ולהיות כאן , לשמוח בשמחות העתידיות של המשפחה, להיות כאן עם דוד ומלכה ברגעים החשובים ביותר בחייהם כשיזכו להינשא לבחיר ליבם ולהמשיך וללוות אותם ואת כל ילדי לאורך ימים ושנים.
אני מסתכלת על גופי- איבדתי המון במשקל- היו לי הרבה רזרבות – אבל עכשיו זה מדאיג,

ב"ה יש הרבה טוב
החיבור ביני לבין בנצי
החיבור ביני לבין הילדים
המעטפת של החברות שלי, של שכנות וסתם אנשים טובים.

כנראה שיש אמת באמירה שהדברים הקשים שאנחנו עוברים מגיעים כדי להוציא מאתנו את הכוחות הטובים שחבויים ולא יוצאים אל הפועל ללא הטריגר הזה של הקושי.

רבינדרנת טגורי משורר הודי שהכרתי בנערותי כתב דברים יפים על מצבי:
אל נא תתנני להתפלל כי אשמר מן הרעות,
כי אם אשר אוכל להתייצב בפניהן ולא אירא.
אל נא תתנני לשאול כי כאבי יחלוף,
כי אם אשר יהיה לי לב להתגבר עליו.
אל נא תתנני להתחנן במצוקות מוראי כי הינצל אנצל,
כי אם יהיה לי אורך רוח עד אמצא את פדותי.
רצה נא ואל תשימני לרך לבב, אשר אחוש את חסדיך רק בהיות הברכה בעמלי,
כי אם תתנני ואכיר את ידך החזקה גם בעלות פעלי בתוהו.

להתיצב מול, להתגבר, שיהיה אורך רוח, להכיר שהכל ממנו יתברך בכל מצב.

עשיתי זאת.
כתבתי שוב בבלוג.
בתקוה לימים טובים ולכתיבת דברים טובים.

2 מחשבות על “חזרה לכתיבה

  1. עדיין תחת ההשפעה העמוקה והמטלטלת של המפגש היום אתך יעל ועם כל הנשים המדהימות, שיוצרות יחד איתך את תמונת חייך. מה לא היה שם? הכל. ובעוצמה שפשוט שיתקה אותי. הרגשתי שמה שקורה שם זה הרבה מעבר למילים. ואתי אנקרי? זה כבר היה מעל לכוחותי… יעל, תודה על הזדמנות נדירה, להיות במחיצתך תמיד ועכשיו בכלל. את גדולה מהחיים! באהבה גדולה, חוי

    אהבתי

  2. יעל יקרה
    קוראת, מתרגשת, מזדהה, משלבת ידיים בתפילה לרפואתך השלמה
    ובגלל שאת אוהבת שירה, הנה משהו שמצאתי בפייסבוק, כותב/ת אנונימי/ת – חתום באותיות 'ב.פ.'

    מְעַנְיֵין אִם הַזַּחַל יוֹדֵעַ
    שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִהְיוֹת פַּרְפַּר
    מְעַנְיֵין אִם גַּם הוּא מִשְׁתַּגֵּעַ
    בַּלֵּילוֹת כְּשֶׁקָּשֶׁה לוֹ וְקַר
    הוּא זוֹחֵל לְבַדּוֹ עַל הַדֶּשֶׁא
    מְטַפֵּס לְאִיטּוֹ עַל גִּבְעוֹל
    וחוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ מָה יִהְיֶה כְּשֶׁ
    יַהֲפוֹךְ לִהְיוֹת זַחַל גָּדוֹל

    מְעַנְיֵן אִם כְּשֶׁהוּא בּוֹנֶה לְעַצְמוֹ פְּקַעַת
    הוּא מְדַמְיֵין מָה בַּסּוֹף יִהְיֶה
    הַאִם בַּמַּחְשָׁבָה הֲכִי מוּפְרַעַת
    הוּא מֵבִין עַד כַּמָּה יִשְׁתַּנֶּה?
    הוּא עוֹמֵד לַהֲפוֹךְ לַדָּבָר הֲכִי יָפֶה
    לְרַחֵף בְּעוֹלָמוֹת מוּפְלָאִים
    מְעַנְיֵין אִם הַזַּחַל יוֹדֵעַ אֶת זֶה
    מְעַנְיֵין אִם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים

    שלך ואיתך

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s