מיומנה של בת שרות

קנאת סופרים

היא עוצמת את עיניה. ראשה נשען על החלון באוזניה מתנגן לו "שולי" והיא מזמזת איתו "כי שמע כי שמע…". האוטובוס עושה את דרכו והכביש מתפתל. היא מכירה כל פיתול ויכולה לדמיין היכן הם בדרך . אם תפקח את עיניה תוכל לאמת את ניחושה. טוב לה בנסיעות הארוכות לשרות. זה זמן לעצמה, זמן למעבר, הבוקר עזבה את הבית עם פרפרים בבטן . עוד שבוע שבת ארגון וכל כך הרבה דברים צריך עוד לארגן, אצל טלי הכל מוכן. ככה זה היה תמיד, וככה זה עכשיו. עדין אין לה אולם בו יהיו ההופעות, עוד אין אישור מד"א מכבי אש ומשטרה עבור המפקד. היא לא יודעת כמה חבר'ה יבואו להשבעה ולכן עדיין לא הזמינה הסעה. המדריכים לא סיימו את קישוט הסניף וההורים כועסים על הבלגן שהיה בשבוע שעבר ביום חמישי ולא בטוח שיסכימו לסייע בארגון סעודת שבת לחבריא א'. כל כך הרבה דברים לעשות .היא מנסה לארגן את מחשבותיה, רק לא לשקוע ביאוש. יהיה בסדר. נכון אצל טלי הכל מאורגן – יש כבר אולם ואישורים והסניף מקושט ויש אוטובוס להשבעה ויש הורים שיבואו לסעודת חבריא א' אז מה? אז טלי זו טלי והיא זו היא. הסניפים לא דומים כלל הסניף של טלי ותיק יותר עם מסורת מוצלחת, עם חניכים ומדריכים משקיעים, עם הורים איכפתיים. והסניף שלה? צעיר יותר, עם פחות חניכים, עם מדריכים מבחוץ שלא נמצאים כל הזמן…
יכלה ליסוע עם טלי מהבית. הרי הן שכנות הכל עושות ביחד מהגן. יסודי, אולפנא ועכשיו גם שרות לאומי. אבל הרגישה שהיא לא יכולה לשבת לידה את כל הדרך ולשמוע איך הכל נפלא והכל מאורגן ואין כמו החניכים שלה. אז היא אמרה לטלי איזה תירוץ של פגישה חשובה שיש לה בסניף מוקדם יותר ולכן יצאה לבד באוטובוס מקדים. זה לא שהכל רע אבל ליד טלי המושלמת היא לא מצליחה לראות את הטוב ולארגן שיהיה יותר טוב.

הטרדות…

"את נראית יפה היום"
"איזה סודר מקסים את לובשת. הוא חדש?"
" הבוקר טוב שלך עשה לי את היום"
"איזה חיוך מתוק יש לך"
הערות אלו ואחרות קיבלתי במסרונים בפלאפון שלי, מבירור קצר התברר לי שהם נשלחו מאב הבית של בית הספר שבו אני משרתת.
בתחילה זה מצא חן בעיני, הוחמאתי. סיפרתי לחברה כמה נחמד אב הבית והראיתי לה את המסרונים.
והחברה שלי:" את לא נורמלית. תעצרי את זה עכשיו. הוא מבוגר , נשוי , מה עובר עליו?"
במקביל המסרונים הפכו להיות מטרד. הכמות הלכה וגדלה ובנוסף למחמאות הגיעו הצעות:
"מה דעתך שניפגש אחר הצהרים בקניון?"
החברה הציעה להתעלם, לא להגיב. זה לא עזר הוא המשיך להטריד.
נמאס לי .זה ממש לא נעים לי. אני מפחדת להגיע לבית הספר. ומה אעשה? אלשין עליו? למי אספר? והרי הוא בעל משפחה ויש לו ילדים בגילי , אבל די , זה לא נעים יותר, זה מציק ומפחיד.
החזרתי מסרון:
"אני מבקשת שתפסיק לשלוח מסרונים".
והוא ממשיך בשלו:" את מיוחדת", "לא הכרתי אף פעם בחורה כ"כ יפה, עדינה, חביבה וכ"ו "
כאו כבר החלטתי להכניס לתמונה את הרכזת.
למזלי שמרתי חלק גדול של המסרונים.
הרכזת העתיקה את כל המסרונים ומיד הלכה למנהלת ביה"ס.
הטיפול היה מהיר ביותר. אף על פי שיום הלימודים נגמר, ואב הבית הלך לביתו, הלכה המנהלת אליו קראה לו מחוץ לביתו עימתה אותו עם המידע שהיה לה והזהירה אותו שיפסיק מידית את הקשר אתי אחרת היא תיידע את אשתו ותפטר אותו. האיום הזה עבד.
במקביל הרכזת הוציאה אותי מביה"ס וחיפשה לי תקן אחר לעשות בו את השרות.
במקרה הזה הסתימה ההטרדה מידית ולא נשארו ספיחים מהאירוע- לא תמיד זו המציאות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s